<h1>הגהות שערי דורא סימן ח'</h1>
<h2>דף קיג.</h2>
אם שכח בשר בשריית מים כל הלילה יש מפטפטין לאוסרו כי אומרים שחוזר ובולע דם שפירש ודוקא בשר בחלב שרי א)אי תרו ליה כו' דחידוש הוא אך לא שמעתי מרבותינו שהיו אוסרים אותו וגם אני איני נוהג בה איסור בדיעבד אם שהה כל הלילה במים ואף מעת לעת איני אוסרו. [שערי דורא הלכ' מליחה סימן ח']. א)0אי תרו כו'. יש רוצים לדקדק מכאן דבשאר איסורין כגון חלב ודם עם בשר היתר וכיו"ב אי תרו בהדדי ע"י ששוהין (ס"א ששורין) יחד אסירי אפי' צונן ולא סגי להו בהדחה וי"ל דדוקא בב"ח שרי דחידוש הוא, ואין נראה כלל אלא זה חידושו דבב"ח אי תרו לי' כולא יומא בחלבא שרי ליה בלא הדחה מן התורה אבל מדרבנן אסור ואעפ"י שנו"ט מותר לאוכלו משא"כ בשאר איסורין (דצריך הדחה) ואי בשלו ליה בישולו גורם איסור הואיל שנותן טעם והיינו חידושא כיון שהקפידה תורה שלא יטעום זה מזה, מה לי על ידי בישול דאסור ומה לי דאי תרו כו' ולעולם בשאר איסורין אי תרו להו צונן בצונן סגי בהדחה והכי איתא בפכ"צ צונן בצונן מדיחה בין שהה בין לא שהה עכ"ל רבינו ברוך ז"ל. (ד"ק) וכן קבלתי מרבינו פרץ בקיבה ששהתה במים עם בשר דאין לאסור משום החלב [רק] מעל"ע רבינו יצחק טרושין עכ"ל, וכן אנו נוהגין בבשר לח או יבש שמלחוה יותר מדאי ודינו לבשלו בקדירה פי' שרוצה לבשלה וצריכין לשרותה במים כדי למתקן צריך שמדיחה קודם כי השרייה מבליע הדם שנבלע לתוך החתיכות ודוקא אם שרו יום שלם בלא הדחה קודם אז נאסרה כמו קיבה של פרה וחלבה עכ"ל סמ"ג לאוין קל"ז. פ' ר"ת בשר ששהה תוך חלב צונן יותר מיום אחד שהוא אסור מדרבנן משום דהוה כבוש ואסור כמבושל במפליט ומבליע וריב"א ז"ל אוסר אפי' ביום אחד וכל איסור צונן בולע ביום א' עכ"ל ס' אור זרוע אולי הוא א"ז במסכת ע"ז. ומהר"ט ז"ל כ' על זה ומיהו בשר ששהה במים קודם מליחה מתיר הר"י מדורא אפי' ששהה מעל"ע ונראה לי דטוב להחמיר בהיזק מועט ע"כ. ויש איסור והיתר (פי' ספר שערי דורא נקרא כן) שכתוב בהן זה לשונם אך אם שהה רק לינה אחת ומקצת היום איני אוסר עכ"ל פי' אפי' בבישול וכן הורה מו"ה זיסל להתיר ומו"ה מושל הי' מורה לאיסור כמו היש מפטפטין ומו"ה טענכיל או טעביל כתב באיסור והיתר שלו שקיצר שסובר דאין לינה אחת פחות מי"ב שעות כן דקדק מא"ז גדול וכן נהיג מהר"א במרפורק לאיסור וכן אמר לי מו"ה אברהם שאירע מעשה בברונא ושלח לווינא לפני מהר"ט וגם לפני מהר"א ברוך מפראג ולא רצו להתירו אפי' לצלותו, ומיהו לפמש"כ לעיל בשם מהר"ט סוף הגה וז"ל ונראה לי דטוב להחמיר בהיזק מועט עכ"ל לא משמע מלשונו שנהג לאסור תוך מעל"ע עכ"ל. הקשה מהר"ז הא לעיל אמרינן בהגה שער ג' של דברי רבותינו הצרפתים וז"ל אבל בשר שלא הודח הדם שע"ג הוי כמו דם בעין שנפל על בשר רותח פירוש על בשר צלי א"כ אמאי מתיר הכא בשר ששרה במים כו' ע"י צלייה, ואין לומר דהתם מיירי בדם אחר שנפל ע"ג בשר צלי דהא אמרינן בשר שלא הודח משמע שקאי על דם עצמו, אמנם אנו נוהגים עתה להתיר לצלותו אעפ"י שקשה זה, מיהו לא דמי כלל דמלח מכניס ומבליע הדם שהוא אסור מדאורייתא אבל שרייה הוי מטעם כבוש שהוא רק דרבנן דצונן לא נאסר כלל ואפי' ע"י שרייה כולי יומא כדאיתא גבי בב"ח, אך קשה לי כיון דפירש הדם שבתוך החתיכה לחוץ כדאיתא בפנים לפי היש מפטפטין א"כ למה יש מתירין לצלותו אחר מעל"ע מ"ש מכשא"מ הא גבי שרייה פי' נמי ממל"מ ונימא נמי דהמקום דחוק מכח דהמים סותמין כו' ולפמש"כ [בשער ב' סי' ג' ע"ש] שהר"י מדורא גופיה סובר דמה שבציר אסור (גבי כלי שאינו מנוקב) [א"ה נ"ל למחוק תיבות אלו וקאי עמש"כ השערים שער ד' סי' ז' בחצי חתיכה שמונח בציר אסור כמו כבוש בחומץ] מטעם כבוש דוקא ניחא דהא איהו נמי מתיר האי דיש מפטפטין [רק] בצלייה וכן דעת המתירין רק [בצליה] ולי נראה דדוקא ציר ממלח שהוא חזק מבליע וסותם נקבי הילוך בבשר ונמנע מלפלוט. יש נשים שממלאים תרנגולים בבצים ואין משהין אותן כשיעור מליחה ואין זה נכון דלא שרינן מולייתא (כ"י. פי' כשגם המולייתא בשר אבל כשהמולייתא אף בצים מה נפק"מ במליחת הבצים אף אם ימלח נמי התרנגולים והבצים ולא ישהה כשיעור מליחה אינו מועיל כי הבצים נקרשים מיד ומעכבים הדם מלפלוט אלא לעולם כשיהיה המולייתא בצים צריך שיהי' מליח כ"צ קודם שישים המולייתא בתוכה וע"ז מסיק ומעתה בנדון זה נמי כו' ומש"כ בתחלת דבריו ואין משהין אותן כשיעור מליחה נ"ל כש"כ כשלא נמלח כלל, ונמלח רבותא קאמר ע"כ) כששניהם מלוחים או שניהם אינן מלוחים כי המלח הוא גורם שהמלוי נקרש ומעכב את דם שלא יפול לארץ (לאור) מן התרנגולת היכא דלא שהה כ"צ במלח ומעתה בנדון זה נמי הבצים הנקרשים מעכבים הדם מלפלוט [ד"ק מליפול] על האור וגם תרנגולת שנשרה במים מעל"ע או ששהה ג"י בלא מליח' [רש"ל ודינן] ורוצה לצלותה ושלא לבשלה אין למלאותם בבצים ולצלותם כי דינה כמו לא נמלח כ"צ אך אין לחוש על עופות ובשר שנמלחו ושהו [גי' רש"ל וד"ק כי"פ כי"א. ושהו כדי שיעור מליחה] אם לא הודחו אחר המליחה כי האור שורף הציר עכ"ל מהר"י טרושין. (ד"ק) ואני תמה על מה שאמר מהרי"ט וז"ל בשר שנמלח ושהה במליחה כהלכתו ונצלה בלא הדחה שטרח להתירו משום דע"י בישול דוקא מצינו דניתר בכה"ג בס' כדאמרינן בשער א' אבל גבי צלייה שהציר דהוי ע"ג בשר בעינו (פי' בעין) האיך יבטל דהא בסמ"ק ה' דם סי' ר"ה כתב אם שפכו דם צלול על הבשר רותח צלי שאין להתיר מטעם משרק שריק ולא מטעם כבכ"פ, ולי נראה דלא דמי דהתם בסמ"ק איירי בדם צלול והכא איירי בדם פליטה (דהא בבשר שמלחו ושהה שיעור מליחה איירי מהרי"ט) וגם בא"ז סי' תס"ה כתב וז"ל פי' ר"י בר שמואל דלא אמרינן משרק שריק כמ"ש בשער ג' בהגהות עד אדמיקר ליה בלע עכ"ל, ודוק אם הדין נמי כך כשנותנין דם על בשר מלוח כיון דמליח הוי כרותח ויכול להיות דהדין נמי כך וע"נ דלא דמי ההיא דמהרי"ט לההיא דסמ"ק דיש חילוק בין דם עצמו לדם אחר וע"כ צריך לומר דיש לחלק כך דאל"כ האיך אמרינן [בשערים ריש סי' ט'] בשר לצלי א"צ מליחה כלל, אמאי לא אמרינן דכח הצלייה היא מבלעת הדם בבשר ושוב אינו יוצא כדאמר לעיל גבי מליחה בשער ג' דכח המלח מבליע הדם בבשר אלא לאו אתה צריך לומר האור שורף הציר א"כ גם בסמ"ק גבי דם צלול תאמר כך אלא עכ"ח אתה צריך לומר דיש חילוק בין אותו דם לדם אחר (בדם עצמו אמרינן האור שורף ובדין הסמ"ק בדם אחר מיירי לא אמרינן דהאור שורף) ומיהו נראה דלק"מ דמה שאמרינן בשר לצלי א"צ מליחה כלל כו' יכול להיות שהודח תחלה מן הדם שעליה ודוק דנראה דבפ"ב דחולין בדבור התוס' ונאכלין בידים מסואבות כו' משמע דלצלי לא בעי הדחה ע"כ [א"ה ע' מהרש"א שכ' לא הדחה תחלה ולא בסוף דאל"כ הוכשר בהדחה ולפי זה הדרינן לדבריו דלעיל דעכ"ח מוכרחין לחלק בין דם דעלמא ששופכין על בשר רותח לדם עצמו, עתה נבין היטב הגה קטנה בד"ק זה לשונה מזאת הגה (כונתו על הגהת מהרי"ט דעופות ובשר שנמלחו ושהו כו' האור שורף הציר) לא משמע כל כך אלא על הציר הנ[ו]פל פי' שנפלט עכשיו אבל לא על הנמצא עליו קודם עכ"ל הגה קטנה, וכפי בעל הגה דכאן משווה דין מהרי"ט לדין דריש השערים סימן זה דבשר לצלי א"צ מליחה כלל אמאי לא אמרינן כח הצלייה הוא מבלעת הדם בבשר והלא חילוק גדול יש גם כן בין הני תרי בין מהרי"ט לשערים במהרי"ט מיירי מדם פליטה שנפלט עכשיו דהא בשר ששהה שיעור מליחה איירי מהרי"ט ודין דשערים מדם בעין שעליו מיירי ע"ז קאמר בעל הגה קטנה דמזאת הגה דמהרי"ט אין ראי' חזקה כל כך דנוכל לומר האור שורף הציר, אבל אף שאינה ראי' חזקה כל כך מ"מ הדין דין אמת דבדין דשערים מוכרחים לומר דהאור שואב ושורף הדם דבלא"ה לא מצאנו ידינו ורגלינו בדין הזה וכן ביארתי בשערי בינה באורך על פנים סק"ה עיי"ש ותבין שגם להרא"ש והטור וש"ע רסי' ע"ו מוכרחין לומר כן כ"כ הש"ך סי' ע"ו סק"א וגם בהגה שער ג' ד"ה אכן ראיתי מהר"ם כ' דחום האש מרכך היטב הבשר ושואב האור].
